הקדמה קטנה לפני ההדרכה (אפשר ישר לגלגל למטה בלי לשמוע על פיית השיניים):
שן החלב הראשונה, זו שצמחה לו כשהיה תינוק ממש קטן, התנדנדה במשך כמה ימים, אולי כבר שבועות. בבוקר שהיא נפלה למזלו של בעל השן זה קרה בארוחת בוקר והשן הקטנה הלבנה נתלשה לה בקלות ומיד נתבקשנו למצוא לה מקום. היה דיבור ואזכור על פיית השיניים, אבל שאלתי את עצמי האם בכלל בימינו כשהילדים יודעים כל כך הרבה והכל בציניות אז מי בכלל מאמין שיש פיות וסנטה. אז זהו, שהיה ביקוש לפיית השיניים, וכן היא קיימת והיא אוספת שיני חלב בתמורה למתנה. את השן הוא השאיר בתוך מעטפה עם שמו, מתחת לכרית. ביום הראשון הפייה לא הגיעה. ביום השני היא הגיעה והילד המתרגש מצא מכתב ומתנה כמובן מהפייה. הפייה כמובן התנצלה שהיא הגיעה רק ביום השני, כי היא נתקעה בפקק.
אז לשן הבאה אני תופרת כרית קטנה. כרית עם כיס קטן.
חומרים דרושים לתפירה במכונת תפירה (אפשר גם ביד כמובן, לוקח יותר זמן):
-ריבוע בד אחד בגודל 10-12 ס"מ
-3 רצועות בד ברוחב 5-6 ס"מ ובאורך של לפחות 20 ס"מ.
-מלבן בד בגודל 35X20 ס"מ בערך. תיכף אסביר למה "בערך"
-רצועת בד דקורטיבית/ סרט/ רקמה ברוחב 16 ס"מ.
-סיכות
-מילוי
ולעבודה:
הכרית הזו נתפרת על בסיס הלבנה הראשונה שהיא חתיכת בד מרובעת. חתיכת הבד שאני השתמשתי בה היא בד הקיפודים שלי (אפשר להשוויץ קצת?? עמלתי על הבד ואני מאוד שמחה להשתמש בו כ-בד) ואתם יכולים לבחור בד נחמד אחר בשביל תחילת הבנייה...
אז גזרתי קיפוד אחד.
בהתחלה אני לא מקפידה לגזור ישר בכל הצדדים אחה רק בצד אחד- הצד שעליו אני מניחה את רצועת הבד הבאה. אז תבחרו צבע והניחו את הבד צד יפה צמוד לצד של הקיפוד, ושם יהיה התפר הראשון.
יפה מאוד, עכשיו פותחים ומגהצים. בשלב הזה הבדים יכולים, עלולים ומעיזים להתעקם מעט בגלל שהכותנה היא חומר די גמיש, ולכן אחרי הגיהוץ יש צורך ליישר את המרובע החדש שנוצר לנו.
וככה זה נראה אחרי גזירה:
עכשיו עוברים לשלב הבא.
בוחרים צבע נוסף, מניחים את הבד עם הצד היפה על הצד של הקיפוד, כאשר הפעם הבד יהיה במאונך.
שימו לב שהבד הכחול עם המשבצות הוא ארוך יותר וזה בסדר, אחרי שנתפור אנחנו נחתוך אותו.
ותופרים.
ועכשיו מגהצים, ושוב מיישרים בחיתוך עם מספריים או עם גלגלת
שימו לב שיישרתי רק בצד ימין ולא בשמאל, כי עדיין בכל גיהוץ הבד מתעקל מעט.
עכשיו לוקחים בד שלישי ומניחים אותו עם הצד היפה על הבד האחרון שתפרנו, ועושים עוד תפר:
גוזרים, ועכשיו פותחים ומגהצים.
ועכשיו, הדבר האחרון של הצד הזה הוא להוסיף בתפר את החוט/ סרט הדקורטיביים. אני בחרתי בסרט ורוד שאני מאוד אוהבת ואני משיגה אותו אצל
נתנאלה. יש כמובן סרטים ורצועות ורקמות בחנויות סדקית.
תופרים הפעם מלמעלה.
וכל הכבוד- סיימנו את השלב הראשון.
זה הזמן לגזור חוטים מיותרים ובולטים, וליישר מעט ובעדינות את המלבן החדש שייצרנו.
ועכשיו עוברים לשלב הבא:
גוזרים (מהבד השני שיש לנו בחתיכה גדולה) ומכינים חתיכת בד שהיא בערך חצי מלבן הטלאים. החתיכה הזו הולכת להיות כיס. הגודל שלה יהיה בערך 11X14 ס"מ. בערך אני אומרת כי תחליטו אתם כמה גדול יהיה הכיס. אני עשיתי אותו בגודל של חצי כרית, לדעתי זה מספיק גול בשביל ששן תישאר שם...
מקפלים צד אחד למעין מכפלת ואז תופרים:
זהו, הכיס מוכן,הגיע הזמן לגזור מלבן שיהיה הגב של הכרית. את הבד מניחים על משטח ועליו מניחים את מלבן הטלאים וגוזרים מלבן זהה לגודל הטלאים.
ועכשיו מלאכת הרכבת הכרית מתחילה
מניחים את מלבן הטלאים על גבי המשטח כאשר אנחנו רואים את הצד היפה.
על הטלאים מניחים את הכיס שהכנו, כאשר התפר יהיה באמצע המלבן,
צד יפה נושק לצד היפה של הטלאים:
ועכשיו מניחים את המלבן האחרון, שבהדרכה הזאת הוא והכיס מאותו בד ולכן אפשר לקרוא לזה כיס נסתר.
מניחים אותו צד יפה על הכיס והטלאים שמחכים על משטח העבודה.
וככה זה נראה לפני התפירה. שימו לב שאנחנו רואים כרגע את הצד הפחות יפה.
ועכשיו שמים סיכות. הסיכות נועדות לכך שבזמן התפירה הבדים יזוזו כמה שפחות. לכן כמה שיותר סיכות (בלי הגזמות כמובן) יותר טוב.
וככה זה נראה מהצד השני:
שימו לב ששמתי את הסיכות רחוק מהקצה, וזה מהסיבה שיהיה נוח לתפור.
ועכשיו תופרים, צריך לעשות תפר מסביב אבל יש להשאיר פתח כדי שיהיה אפשר להפוך.
תופרים.
ועכשיו מוציאים סיכות, והופכים
וכבר רואים את זה, עוד קצת.. אפשר להשתמש במסרגה או בעפרון.
וו-א-לה! הכרית כמעט מוכנה:
ועכשיו ממלאים. אני משתמשת באקרילן. אפשר להשתמש גם בצמר גפן, או בצמר למי שיש. העיקר שיהיה רך ונעים.
ועכשיו מגהצים בעדינות את הפתח על מנת שיהיה קל לתפור. אפשר לשים אחרי הגיהוץ סיכה באיזור הפתח. ועכשיו- לתפור.
התפר שיהיה הוא לאורך ורוחב כל הכרית, למי שתופר ביד יכול לוותר על כל התפר מסביב ופשוט לתפור את הפתח בלבד בתפר נסתר.
גוזרים חוטים מיותרים
והכרית מוכנה
הכרית המתוקה הזו מוכנה.
מקווה שנהנתם!!
