לפני שש שנים בדיוק בחודש אוגוסט, בקיץ ירושלמי (שהוא ימים חמים ולילות קרירים), דידיתי ברחובות ירושלים עם בטן הריון ענקית, מה שהסתיים בלידתו הקיסרית של הצאצא הראשון בחיי. לא ידעתי ממש מה מצפה לי ומחכה לי, אבל היתה לי הרגשה כזאת שמשהו מאוד חדש ומרגש קורה. כזאת היא לידה, משהו חדש ממש, לא צפוי כל כך לפעמים, וטומן בחובו המון הפתעות.
רוצה לספר קצת על עצמי ולא יודעת איפה להתחיל אז מתחילה באמהות שנחתה עליי בלי פשרות, ומשם גלגל אחד הניע אחר. אבל רגע..קצת לפני זה-
לפני שש שנים פחות שלושה חודשים עברתי דירה מירושלים המובטחת, הכותלית, ההררית וקרירת הלילות לעיירה רחובות. שום דבר לא הכין אותי לנחיתה בעיירה בארץ השפלה הרחוקה מההרים, ושום דבר לא הכין אותי לחום והלחות בימים ובלילות , ובטח ובטח ששום דבר לא הכין אותי ללילות חסרי שינה עד כדי אומללות ועד לאושר קצוב ברגעים של חיוך והנאה של ילד קטן. כאלו הם החיים שלי, מלאי ניגודים יומיומיים לעתים הזויים.
החיים מתגלגלים, כמו שהזכרתי מקודם גלגלים, וברגעים מסוימים הילדים שלי מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטנה.
היו לי אז שתי קוקיות והמון חלומות, חלומות קטנים מאוד וגם גדולים, וכל הזמן חלמתי ויצרתי, וטיפסתי ונפלתי והמשכתי. יצירה של ילדים היא אהבה ללא תנאי, ואני פשוט כל הזמן מתגעגעת ליצירה מהמקום הזה ומשם פרץ לי הצורך ביצירה בזמן שהקטנצ'יק הוציא שיניים והיה עסוק בלגדול.
נעים להכיר! קוראים לי שרון ואני מטפלת ברפואה סינית וגם... יוצרת באיור ובתפירה. אני מציירת בצבעי מים, ואני תופרת מוצר מוצר בעבודת יד- שמיכות טלאים, כריות, מתלים ובובות. בבלוג הזה אני הולכת להתמקד בעיקר בתחום היצירתי בחיי, משתפת ומשתתפת.
עד לא מזמן עמדתי מאחורי המותג "פשקה נטשה" על שם סבתי היקרה נטשה שהיתה תופרת בחסד. סבתא שלי היתה אישה מיוחדת ומוכשרת, חובבת אסתטיקה וחפצים קטנים, היתה עולם ומלואו עם בין השאר סיפור עלייה לארץ עם הרבה אומץ. כשהלכה לה השאירה בי חלל גדול, אבל למזלי השאירה לי כל מיני חוברות, כפתורים, סיכות ומעט פיסות בדים שנשארו לה והיה לה קשה להיפרד מהם. את אחת מהחתיכות מסגרתי בחישוק, בד וינטג' עם איורים של כיפה אדומה והזאב. לכאורה בד נחמד ותמים, אבל לטעמי הזאב קצת מפחיד (נכון- הוא אמור להיות מפחיד אבל בימינו קצת מספרים את האגדה הזו בהקסמת יתר), ואילו כיפה אדומה- היא מתוקה נשארת בתמימותה בלי לשים לב לתכניותיו של הזאב המורעב.
ילדה תמימה אחת נולדה בברלין וגדלה בשנות השלושים של המאה הקודמת. הילדה הזאת זו סבתא שלי, וכמוה גם אני אוהבת ליצור, לתפור, לחדש ולפתור בעיות. גם היא חלק ממני. ועכשיו החלטתי לחשוף את עצמי כיוצרת שהרוב לא מכיר (אמא זה לא כולל אותך), ומכאן אני יוצאת לדרך חדשה בשבילי, מקווה מאוד שהבייבי הזה יהיה מעניין לכל מי שרוצה לעקוב (חוץ מאמא שלי העוקבת אחריי...). שלכם, שרון.
