אז פצחנו אני והפצפונת בביקור בקיבוץ גבעת ברנר, שם ביקרנו את גלית המקסימה בעלת המותג "סטודיו קוקויו" שבמטולה הצפונית צפונית ועושה מדי פעם מכירות באיזורים שונים בארץ. אני עוקבת אחריה כבר שנים, ושמחה שיצא לי להיפגש כל כך קרוב אליי. גלית לבשה שמלה מקסימה מהקולקציה שלה, ועזרה לנו לבחור מכל הטוב שהיא הביאה.
בחרתי לפצפונת שמלה טורכיזית לערב ראש השנה, ועוד טייצים לי וגם לה.
מדדנו, סיירנו, נהננו מהצבעוניות ומהשפע הלא מובן מאליו של גזרות מדהימות של הכשרון העצום שלה.
אז עכשיו שיש שמלה לראש השנה, גלית נפרדה מאיתנו, הפצפונת מרוצה שיש לה תיק לסחוב (תיק בד שגלית נותנת במקום שקיות ניילון) וכולנו מבסוטים ומקווים שניפגש שוב בקרוב ושיהיה בצפון אמן!
ובשישי האחרון נסענו לגדרה, שוב הפצפונת ואני. תחנה ראשונה- רחוב הבילויים בגדרה, יריד אומנים מקומיים. מבקרים את בתיה- חברה יקרה שלי מרובת הכשרונות שגילתה את חדוות סריגת הקרושה וסילסול הסלסלאות בלולאות ומאז היא לא מפסיקה. קוראים לה בתיה והיא עושה הכל באהבה ובעשר אצבעותיה, תמיד מדהים אותי מה אנשים מסוגלים לעשות באצבעותיהם. וזה מדהים.
 |
| הוסף כיתוב |
בתיה כמו שאני מכירה אותה, יודעת לרדת לפרטים הקטנים עם סבלנות רחבת לב.
אפשר להאמין שהכל בעבודת יד?
השנה אני מפנה זמן כדי ללמוד אצל בתיה סריגת קרושה (שהיא בשבילי כמו איזה הר כזה גבוה שאני מתסכלת עליו ולא מתארת לעצמי שאהיה שם בפסגה אי פעם). אמרנו שלום ל"ציפי" הבובה הגדולה והמשכנו לביקור אצל מורן יוסף.
תמונה אחת ויחידה הצלחתי להוציא מהביקור בחצר הפלאות של מורן (vintage hunter), מהחפצים של אלה, את כל מה שלא צילמתי אני אספר. אספר שלא ציפיתי לפגוש בכל כך הרבה חפצים מקסימים שהעלו בי כל כך הרבה זכרונות. סיפולוקסים, בבושקות, כלי אמייל, בדים, תמונות. ערבוב של ישן וחדש, צבעים חיוניים לצד צבעים דהויים של חפצים לא צעירים. אספר כמה רגש חפצים יכולים להפיץ.
פנים חביבות, טעימות ממאפים טבעוניים ממש מפתיעים (לטובה) של אניה. מורן צילמה את מיה עם העגלה שהיא שיחקה בה זמן מה, עגלה יפייפייה שעשתה עלייה ארצה, ואולי יום אחד תעשה עלייה אלינו הביתה..
 |
| צילום: מורן יוסף "וינטג' האנטר" |
אין על הסתיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה